מה שהתחיל כיוזמה של רגע, יום לפני ראש השנה, הפך למוקד משיכה לעשרות לומדים בחיפה שמצאו את עצמם "מכורים לדף". סיפור על מסך אחד, חצובה, וילד בר-מצווה שריגש את הרב אלי סטפנסקי.
לפעמים שינויים גדולים מתחילים בשיחת טלפון אחת מקרית. שבוע לפני ראש השנה, יצחק שיינברגר גבאי בית כנסת מקומי בחיפה קיבל פנייה מפתיעה מאחד מלמדי הדף היומי MDY בחו"ל, מעבר לקו השכן הטוב של שיינברג, ששהה באותו הזמן בחו"ל. "ראיתי מישהו בחו"ל לומד בשעות הפנאי וקינאתי בו. אני רוצה לפתוח נקודת צפייה בחיפה, אבל אני רוב השנה לא בארץ, אתה מוכן להרים את הכפפה?".
התשובה של שיינברג הייתה "כן" מיידי, ומכאן הכל היסטוריה. תוך פחות מ-24 שעות הוצבו בבית הכנסת חצובה ומסך, והסניף החיפאי של קהילת MDY יצא לדרך.
ההתחלה הייתה צנועה, אך הבשורה עברה כאש בשדה קוצים. "פלא-אוזן, סטטוסים, קבוצות וואטסאפ – לא חלמתי שזה יתפוס תאוצה כזו," מספר המארגן. "במסכת הקודמת היינו מעל עשרים איש, ואתמול, עם תחילת המסכת החדשה, כבר עברנו את הארבעים".
המראה בחדר השיעור מרהיב בפשטותו, סביב השולחנות יושבים כולם ספרדים, אשכנזיים, חסידים, ליטאים ובני הציונות הדתית. המחיצות נופלות מול המסך של הרב אלי סטפנסקי. "הם פשוט התמכרו לדף," הוא אומר בחיוך, "כולם אומרים את אותו המשפט: זה שינה לנו את החיים. או יותר נכון – הציל לנו את החיים".
בשיחה פתוחה עם חברי הקהילה, הם מספרים שהשעה היומית הזו מול הגמרא משנה את כל ההתנהלות בבית. "האווירה נהיית עדינה יותר. כשבן אדם רוצה להגיב בכעס או בקוצר רוח, הוא נזכר: 'רגע, אני יושב ולומד שעה בכל יום, זה מחייב אותי'. זה משפיע על הזוגיות, על הכלכלה, ובעיקר על הילדים שרואים אבא שפשוט לא מוותר על הלימוד".
שיא ההתרגשות נרשם בחגיגת הבר-מצווה של בנו של מארגן השיעור. הילד, שנדבק בהתלהבות של אביו, לא פספס אף יום של לימוד. בהשגחה פרטית מופלאה, היום בו סיים את המסכת היה בדיוק ערב הבר-מצווה שלו.
חברי השיעור, שהפכו למשפחה שנייה, הגיעו לחגוג איתו והפתיעו עם מגש פירות מעוצב הנושא את לוגו הארגון. שיאו של האירוע היה בנסיעה המשותפת של האב ובנו לבית שמש, שם פגשו את הרב אלי סטפנסקי בשיעור המרכזי. הרב, שהתרגש לשמוע על הנער שסיים מסכת ועל הקהילה שנבנתה בחיפה, חיזק אותם במילים שנחקקו בליבם: "זה לא לשנות חיים, זה פשוט להתחיל לחיות".